פסק-דין בתיק עד"י 2080/13

הרקע

המערער הורשע, על פי הודאתו, בכך שביום 24/1/13 קיבל לידיו רכב שנשא לוחיות זיהוי פלסטיניות שאינן מקוריות, שחבק ההגה שלו מפורק, וחוטי ההתנעה בולטים ממנו. רכב זה נגנב מבעליו הישראלי כארבעה ימים קודם לכן. באותו יום, 24/1/13, נהג המערער במכונית האמורה עד שנתקל במחסום משטרתי יזום בצומת מישור אדומים. כשהתבקש לעצור במחסום ושוטרת ניגשה כדי לבדוק אותו, החל המערער לנסוע לאחור. השוטרת פתחה את דלת המכונית, אך המערער המשיך בנסיעה ולא חדל גם כשהשוטרת חבטה בדלת הרכב באמצעות רובה שהחזיקה. המערער ברח מן המקום בנסיעה, תוך שהוא פוגע בניידת משטרה שבאה לקראתו, וגורם לה נזק קל.

שוטרים פתחו במרדף אחר המערער, ובניסיון לחמוק מהם הוא נסע במהירות מופרזת, חצה שלושה צמתים כשהיה אור אדום ברמזור, וירד מספר פעמים לשול הימני של הכביש. בנהיגתו אילץ נהגים אחרים לבלום את רכבם ולסטות מנתיבם כדי שלא להתנגש במערער.

שוטר נוסף חסם את דרכו של המערער באמצעות ניידת משטרה, אך כשהבחין במערער מתקרב במהירות רבה, ונוכח כי לא יעצור -  הזיז את הניידת כדי שלא תיפגע על ידי רכבו של המערער.

המשטרה יצרה חסימה בכביש באזור עזריה, וכדי לעקוף את הפקק שנוצר במקום נסע המערער בשול הימני של הכביש. הוא לא עצר גם כששוטר כיוון אליו את נשקו ודרך אותו, וכמעט פגע בשוטר. לבסוף התנגש המערער במשאית אשפה שעמדה בפקק שנוצר על ידי החסימה המשטרתית.

בשל מעשה זה הורשע המערער בעבירות של  קבלת רכב גנוב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, והפרת הוראה בדבר סגירת שטח.

פסק הדין בערכאה הראשונה

בבית המשפט קמא שמע כב' השופט רס"ן מאיר ויגיסר את עדותם של אשת המערער ושל בנו לעניין העונש, מהם עלה כי למערער - שהוא כבן 57 - יש 7 ילדים ו- 17 נכדים. בנו הבכור נרצח בשנת 2007, רוצחיו נעצרו על ידי הרשות הפלסטינית אך שוחררו לאחר שנים ספורות וכיום קיים סכסוך בינם לבין משפחת המערער. נוכחותו של המערער בבית דרושה כדי להתמודד עם סכסוך זה ולפתור אותו. המערער סובל מסוכרת ומבעיות בכליות ובלב.

בגזר דינו סקר כב' השופט ויגיסר את הפסיקה בעניין נאשמים שברחו מן המשטרה וסיכנו חיי עוברי דרך בנהיגה פרועה. הוא ציין כי בית המשפט העליון קבע רף ענישה מחמיר מאד בעניינם של נאשמים בעבירות כאלה, שנעברו בכבישי דרום ישראל בעשור הקודם. העונשים נעו בין 3 ל- 4 שנות מאסר בפועל. אך השופט ויגיסר הצביע גם על עונשים מקלים יותר - מחודשי עבודות שירות ועד שנה מאסר בפועל - שנגזרו במקרים דומים, תוך התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות.

בסוקרו פסיקה של בתי המשפט הצבאיים באזור הצביע כב' השופט ויגיסר על פסקי דין, שבהם נגזרו על נאשמים בנסיבות דומות עונשים של 3 חודשי מאסר בפועל, ו- 11 חודשי מאסר בפועל, ונקבע כי אין הצדקה לאמץ את רמות הענישה המחמירות מאד שנקבעו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעקבות "מכת המדינה" שאפיינה את הדרום בשנים עברו.

לאור המנעד הרחב של עונשים בגין עבירות הנסיעה הפרועה בבריחה מן המשטרה קבע כב' השופט ויגיסר כי מתחם העונש ההולם הוא בין 6 חודשי מאסר בפועל לבין 4 שנות מאסר בפועל.

בגזירת עונשו של המערער שקל בית המשפט קמא לחומרה את הסיכון הרב שיצר המערער לעוברי הדרך האחרים, אך מנגד התחשב בגילו המבוגר של המערער, במצבו הרפואי, בעברו הנקי ובהודאתו באשמה, שיש בה נטילת אחריות וחרטה. לאור כל אלה נגזרו על המערער 20 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים בעבירות של סיכון חיי אדם בכביש, ו-3 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש והפרעה לשוטרים או הפרת הוראה בדבר סגירת שטח. בנוסף, פסל בית המשפט את רישיון הנהיגה של המערער בפועל למשך 5 שנים, והטיל עליו קנס של 10,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו.

הערעור

ההגנה הגישה ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער.

הסנגור הנכבד, עו"ד הלברשטט, טען כי כיום אין עוד הצדקה להסתמך על רמות הענישה שנקבעו בעבר בבתי המשפט בישראל, שכן הן נקבעו בקשר עם תופעת המרדפים שרווחה בכבישי דרום הארץ בעשור הקודם. התופעה לא הייתה קיימת מעולם באזורים אחרים בישראל ואף לא באזור, ובית המשפט העליון בישראל פסק כי לא בכל מקרה תהיה הצדקה לגזור עונשי מאסר ממושכים.

הסנגור טען עוד, כי בפסיקה של בית המשפט העליון מלפני כשנתיים, הוטלו 11 חודשי מאסר בפועל בגין מרדף חמור ומסוכן יותר מזה שבו הורשע המערער הנוכחי. לאחרונה אושרו בבית המשפט העליון בגין עבירה דומה  עונשים של 15 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 1108/13 דניאל גביזון נ' מ"י (פורסם בנבו 12/6/2013) ואף 9 חודשי מאסר בפועל (ע"פ 1228/13 זריף אבו שקרא נ' מ"י (פורסם 11/4/2013). בפסיקה של בית המשפט הצבאי לערעורים מצא הסנגור עונש של 11 חודשי מאסר בפועל (עד"י 2078/11 חוסאם אבו זינה (פורסם בנבו 7/9/2011 ).

הסנגור הצביע על נסיבות מקלות במעשיו של המערער יחסית למקרים שהוזכרו בפסיקה: היעדר שימוש בנשק מצד השוטרים, פגיעה קלה בלבד במכוניות המשטרה ובמשאית, היעדר פגיעה בשוטרים. לאור הפסיקה, גילו המבוגר ומצבו המשפחתי והבריאותי הקשה של המערער, ביקש הסנגור כי אקל בעונשו במידה ניכרת כך שלא יעלה על שנת מאסר אחת בפועל.

עוד ביקש הסנגור כי אקל בעונש פסילת הרישיון ואקצר את תקופת הפסילה בת 5 השנים שעליה הורה בית המשפט קמא.  

התביעה הצבאית ביקשה להותיר את העונש על כנו, ולדחות את הערעור. לטענתה, קיימת פסיקה מחמירה של בית המשפט העליון בישראל, ולפיה נגזרו על נאשמים בעבירות אלה גם 4 שנות מאסר בפועל (ע"פ 2410/04 מ"י נ' סלמאן אבו אלקיען (פורסם 11/11/2004); ע"פ 2079/06 אוסאמה אבו עצא נ' מ"י (פורסם ב7/6/2006) ו- 3 וחצי שנות מאסר בפועל (ע"פ 214/07 שחאדה אל אטרש (פורסם 5/7/2007). עוד הציג פסיקה מחמירה של בית המשפט הצבאי לערעורים, לפיה נגזרו בשנתיים האחרונות עונשים של 3 שנות מאסר בפועל (ע' 1630/12 עמאד ג'עבה), 20 חודשים (ע' 1881/13 צאלח ע"א חלים מצרי).